"בזכות קנה המידה הננומטרי אפשר לחשוב על שילוב של אלקטרוניקה ותרופות"

Warning: Creating default object from empty value in /home/chiporta/public_html/plugins/system/advancedmodules/modulehelper.php on line 320

"בזכות קנה המידה הננומטרי אפשר לחשוב על שילוב של אלקטרוניקה ותרופות"
מאת אבי בליזובסקי שלישי, 03 יולי 2012 00:57

מימין: ג'ף לוי, רפי נווה, ד"ר גל מרקל, שלמה גרדמן וגווידו פדרו-רוקאס במפגש מועדון השבבים, יוני 2012

תעשיית השבבים יכולה בהחלט לתרום לקידום הרפואה. כך עולה מפאנל שכותרתו "הטכנולוגיה בשירות הרפואה" במהלך מפגש מועדון השבבים הישראלי שהתקיים ב-26 ביוני בת"א בהשתתפות גווידו פדרו-רוקאס מנכ"ל פיליפס מדיקל ישראל, ג'ף לוי, סגן נשיא לפיתוח בג'נרל אלקטריק מדיקל, רפי נווה, סגן נשיא לפיתוח בגיוון אימג'ינג,וד"ר גל מרקל,מדען ראשי במכון אלה ורופא במרכז הרפואי שיבא.

שלמה גרדמן: דיברנו על חידושים טכנולוגים לטובת הרפואה. מדוע לא יכניסו שבב קטן לגוף וישתמשו בו כדי לעזור לרפא. מספיק שכל אחד מאיתנו יישא עליו את התיק הרפואי שלו ובכל מקום יוכל הרופא המטפל בעת הצורך לקבל את הפרטים הרפואיים של כל אחד מאיתנו. להזכירכם כי כבר בשנת 2004 וריצ'יפ קיבלה אישור מה-FDA להשתיל שבבים, ביצעו ניסויים אבל זה לא הפך למשהו המוני ולא משתמשים בזה בצורה ממוסחרת. מה דעתכם על הרעיון?

רפי נווה: "הבעיה היא לא טכנולוגיות אלא בעיה של רגולציה ברגע שמתחילים לעסוק במידע שחלקו חסוי וחלקו אישי יש צורך להתחשב בהיבט הרגולטורי ובהיבט של חסיון המידע, עיבוד האינפורמציה ומה עושים עם זה וגם פיתוח מערכות סביב זה זה החלק המהותי. הטכנולוגיה עצמה קיימת.

ד"ר מרקל: "אין ספק שמבחינה טכנולוגית זה קל מאוד, בעולם הוטרינרי זה קיים. הנקודה היא, לאן המידע הזה הולך – שאלות של אבטחת מידע הן קריטיות. מצד שני מידע רפואי מסתובב בענן ובין מוסדות שונים. יכול להיות שהבעיה היא פסיכולוגית. אנשים לא רוצים שיכניסו להם צ'יפ זה יפגע בפרטיות, אנישם גם פוחדים כי גורמים בעייתים עלולים לשים על זה יד."

לוי: "אני מסכים עם שני הדוברים. ב-GE יש דוגמה טובה למה העסק מסובך. יש את מערכת ה-PACS – מערכת יותר פשוטה משבב. מדובר בארכיון שבו כל רופא יכול לראות את התיק של האדם דרך רשת - זהו פתרון מצויין לבית חולים אבל עדיין לא הפתרון לבעיה ברמה האוניברסאלית ששלמה מדבר עליה. כדי שזה יותאם ל CONSUMERS צריך שתהיה מערכת בינלאומית ויוסכם על הפרוצדורות. כיום, אפילו שאלו פרטים של החולה עצמו גם הוא לא יכול לקבל את זה מחוץ לבית החולים בגלל נושאים של פרטיות אבטחה ורגולציה. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להתעורר ולמצוא בפייסבוק פרטים של ניסוי שעשו עלינו."

גוידו פארדו-רוקאס: "הרבה משאבים מושקעים בלוגיקה ממוחשבת. יש כנראה שמונה שעות של הסרטה. אדם בחייו צבר CT ו-PET כל זה קיים ברשומה רפואית. מה עושים עם כל המידע – יש את הנושא של צבירת המידע ואחר כך כיצד מעבדים את כל המידע."

שלמה גרדמן – אז מחר לא נלך עם צ'יפ מתחת לעור אבל לכל אחד מאיתנו יש טלפון סלולארי אולי הוא המקום לאיחסון המידע?

לוי: "ברור שהטלפון הסלולארי יכול לעשות הכל עם היכולות של 3D והיכולת לשים עליו MEMS וחיישנים, ויכולות תקשורת עם הענן אבל כולנו מעשית שונאים את הפלאפון ואי אפשר לסמוך עליו. זה לא מתאים לתחום הבדיקות. אנחנו לא רוצים שכשמודדים את הלחץ דם צריך לעשות לו RESET או סתם נקבל טלפון באמצע וכל הבדיקה תימחק".

מרקל: "אני הייתי מסתכל על זה אחרת. אולי לא נכון למדוד איתו לחץ דם וגם לא לשמר איתו את המידע אבל אם נשלב את מה שאמרת, חשוב מאוד לבצע מדידות רבות ושיהיו שקופות למשתמש ולכן מדידה של פרמטרים פיזיולוגים –דופק, מוליכות, לחץ דם או רוויון חמצן בדם תוך כדי ביצוע פעולות אחרות, למשל ידיים שנמצאות על ההגה או מחזיקות עכבר. אין בעיה טכנולוגית להכניס חיישנים לבגדים לגופיות, למצעים. הדבר שיכול לקשר בין כל הסביבות הוא הטלפון הסלואלרי שיבצע את הממשק הזה. ואז נוצרת השאלה מה עושים עם המידע. זו שאלה אדירה. מתוך מאגר עצום של מידע שיהיה על כל אחד מאיתנו, צריך לפתח אלגוריתמים שיבצעו פרסונליזציה לתנאים של הפיזיולוגיה העצמית שלו. למשל לזיהוי התקף לב תוך כדי נהיגה."

פדרו-רוקואס: "תמיד אני שואל את עצמי על כל מוצר האם הוא מתאים לאונקולוגיה, לקרדיולוגיה או למבוגרים, שלושת התחומים הרפואיים הנדרשים ביותר. לא יזיק למשל סלולארי שיוכל להזכיר לאדם לקחת תרופות. לפיליפס יש חיישן שמזהה נפילה שאפשר לקשר אותו לאייפון ואז להתריע בפני מי שצריך דרך הרשת הסלולארית. אני משוכנע שהאייפון הוא שירות שחייב לשמש לבדיקות מרחוק. החיים שלנו הולכים לזרום עם התקשורת האינסופית ואל הדברים הנדרשים לקבוצות מסוימות ולא לאוכלוסיה הרחבה."

שלמה גרדמן: אין בעיה של אישורי FDA??
לוי: "אני חושב שהטלפון לא המוצר המתאים ל-HEALTH והוא אמור להשתנות כל שנה וחצי וזה לפי דעתי לא קשור ל-FDA. כל נושא הבריאות יש לו את המהירות שלו ולא כמו הטלפון שמבוסס על סיליקון. צריכים להפריד בין דברים שזזים במהירות של פלאפון והחוקים של השינוי ברפואה שלוקחים הרבה יותר זמן."

רפי נווה: "חלק גדול מהפתרונות הם לא פונקציה של דור מסוים של הטכנולוגיה אלא שברגע שיש לך המצאה כזו אתה לא תלוי ולא מפריע שזה יקח שנתיים יותר. יש גם מסלול עוקף FDA, יש את הCE באירופה שהוא מיידי. לכן מתחילים עם אירופה, ורק לאחר מכן מתחילים עם ה-FDA שלוקח שנה וחצי. "

שלמה: תיק רפואי על שבב לא , נתונים רפואים על הסלולר –לא, אז מה כן?

רוקואס, מוציא מהכיס את הגלולה של גיוון אימג'ין: בסך הכל חדשנות רפואית היא מסביב לחדשנות טכנולוגית – כל הזמן חוקרים ו-90% מקבוצת הפיתוח המתקדם נמצאת בארץ. צריך כל הזמן לשפר. לאחרונה כולם מדברים על רמת הקרינה ב- CT ומפתחים אלגוריתמים כדי להקטין את הקרינה הנדרשת לסריקת CT . זה יכול להיעשות בזכות המולטי core –ומפות הדרכים של NVIDIA. מה שקודם לקח שבוע שלם של חישובים הופך לפעולה של 2 דקות. כך שכיום בעזרת אלגוריתמאים מעולים ויכולת עיבוד של השבבים ניתן יהיה להקטין משמעותית את הקרינה בבדיקת -CT.

ג'ף – אני מגיע מ-GE MEDICAL ברחובות שם פיתחנו גלאי קרני גאמא לרפואה גרעינית. מדובר בגלאי העושה שימוש במוליך למחצה, גלאי דק שפוגעת בו קרן גאמא והוא הופך אותה לחשמל. יש לנו מפעל שבבים קטן שאנחנו מייצרים גבישים של החומר CZT אנחנו הופכים אותו לפרוסות, עושים להם מתילציה כמו במיקרואלקטרוניקה והופכים את זה לגלאי. במקום גלאי של חצי מטר מצמצמים למספר סנטימטרים וזה פותח אפשרויות למערכות שונות ומתקדמות."

גרדמן פונה לד"ר מרקל ושואל: כמשתמש של כל הדברים הללו אילו חידושים טכנולוגיים היית רוצה לראות בעתיד הקרוב?

מרקל: "עיקר העשייה של תעשיית השבבים ממוקדת בעיקר במיכשור רפואי, בהדמיה, תעבורה של מידע וכו'. שזה חשוב מאוד אבל זה עדיין לא הקפיצה הקווונטית שנדרשת לא לתעשיות שלכם ולא לרופאים ולחולים. הדבר שאני חושב שאנחנו מתקרבים אליו היום – קרבה פיזיקלית בין מולקולות לבין הגודל של הטרנזיסטורים שאתם מסוגלים לייצר – ברמה הנונומטרית. זה כבר לא מופרך לבוא לדבר על חיבורים בין ביולוגיה לאלקטרוניקה ברמה המולקולארית. סיליקון ופחמן נמצאים אחד מעל השני בטבלה המחזורית. כך שנייתן לדבר לא רק על השתלה של צ'יפ באדם אלא ממש לעשות היתוך של מולקולות. הדבר הנכון יהיה להקים צוותים שיכללו מהנדסים כימאים ורופאים שיעשו זאת. למשל בתעשית התרופות. יש פה הזדמנות לממשקים מדהימים – תרופות שיוכלו לשנות את פעולתן בזמן אמת. אם תהיה דרך, למשל להרכיב כחלק ממולקולה שהיא תרופה שאם נשדר מבחוץ תשדורת שתגרום למולקולה להחליף מצב. למשל על ידי שינוי של שדה חשמלי. אם נדע לתכנן זאת יהיו לנו תרופות חכמות שידעו להגיע למקום הנכון לעשות מה שצריך. יכול להיות שהמולקולות תדברנה אחת עם השניה. אפשרות אחרת היא בקרת תהליכים – תרופה שתנוהל בידי שבב אלקטרוני.

נווה: "לגבי מה שגל תיאר, יש נושא שחשוב להבין. כשמתכננים שבבים לתחום הרפואי צריך להתחשב בהבדלים בין אנשים. במקרה שלנו בגיוון אימג'ינג, למשל, אצל אחד הגלולה עוברת את צינור העיכול בשעתיים – אצל אחרים ב-12 שעות."

שלמה גרדמן: שבב עם נתונים פרטיים כנראה מסוכן מבחינת פרטיות אבל מה דעתכם על שבב שיעזור לאוכלוסיה המבוגרת? למשל זיהוי חולי אלצהיימר או זקנים שיכולים ליפול בבית ושבב יכול להתריע ולשדר שהזקן במצוקה.

רוקאס: מדובר בשירות. יש כמובן את החיישן אבל האתגר הוא לא הטכנולוגיה של החיישן אלא בניית רשת של שירות הסכמים, מודל עסקי. (דוגמת שחל)

גל – האם אין לזה הצדקה כלכלית?
מרקל: "לגבי אוכלוסיה מבוגרת. הצ'יפ עצמו והתשדורת הוא די פשוט. השאלה מה הלאה? נכנסות שאלות לא טכנולוגיות – חברתיות, נורמטיביות. יכול להיות שבישראל נרצה את זה ובמדינות אחרות אולי לא."
לוי: מסכים עם זה – הטכנולוגיה קיימת. עד 2020 יהיו 50 מיליארד חיישנים מחוברים לאינטרנט ומחציתם ישמשמו ליישומים בתחום הרפואה אך צריך לראות לאילו ישומים ממשים את זה ומה הכי מתאים לישום.

גרדמן מסכם: יש ישומים רבים שניתן לחשוב עליהם ונשמח לראותם מיושמים בעתיד הקרוב כולל אולי אפשרות להגדיל את הזכרון האישי והרחבת יחידת אחסון הנתונים של כל אחד מאיתנו.